מענה טיפולי ומסגרות חינוך: הדרך להתקדמות עם תסמונת ויליאמס

מאחר ואין בישראל מסגרות חינוך ייעודיות לילדים.ות המאובחנים עם תסמונת וויליאמס, הילדים משתלבים במסגרות שונות בהתאם ליכולותיהם הקוגניטיביות והתפקודיות.

יש ילדים שנמצאים בשילוב יחידני במסגרת חינוכית טיפוסית (עם משלבת), יש ילדים שמשובצים בכיתות תקשורת ויש כאלו שנמצאים במסגרות חינוך מיוחד כוללניות (המתמחות בלקויות למידה או מוגבלות שכלית).

הרבה פעמים, הורים שקבלו המלצה לשלב את הילד שלהם במסגרת תקשורתית, שואלים- "שיטות הטיפול באוטיזם מתאימות גם לילד שלי?". התשובה היא- באופן חלקי. 

הפרופיל הקוגניטיבי של ילדים עם תסמונת ויליאמס שונה מהותית, מהפרופיל של ילדים המאובחנים עם אוטיזם ASD. הם לרוב בעלי יכולת שפתית טובה ומוטיבציה חברתית גבוהה, אבל מתקשים מאוד בתפיסה חזותית-מרחבית (כמו בציור או בהרכבת פאזלים). לכן, כשהילד עובר אבחון מדויק שמצביע על תסמונת ויליאמס, הצוות החינוכי יכול לבנות תוכנית לימודים שמבוססת על החוזקות שלו, כמו למשל- שימוש במוזיקה ככלי למידה (Klein-Tasman et al., 2011).

המענה הטיפולי המומלץ כולל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) המתמקד בניהול חרדות, לצד פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת.