22\10\29 זכרונות 4

#קבוצה_חברתית

#אוטיזם

קצת על דוד, על מוטיבציה גבוהה להיות חלק וקושי גדול להבין מה צריך לעשות בשביל זה.

דוד היה בן 5.5, ילד סקרן שמתבונן על הסביבה כל הזמן ושם לב לכל שינוי קטן שקורה סביבו. דודו ידע לדבר, אבל היה אפשר לשמוע אותו מדבר בעיקר אל עצמו או אל הצעצוע הירוק שנהג להחזיק ביד. דוד נהג לפנות אל אחרים ולנסות ליזום תקשורת, בתדירות גבוהה מאד. כשהילדים שיחקו יחד ניסה להצטרף, אבל בדרכים לא מתאימות שגרמו להם לדחות אותו ולהגיד שהוא מציק. הוא ממש ממש רצה ופשוט לא הצליח לזכור איך, וברב הפעמים שהעיז וניסה חווה דחייה. היה אפשר לראות בברור כמה שהוא מתרגש, עם כוכבים בעיניים, כשהיה מתבונן מהצד על קבוצת ילדים ושוקל אם להתקרב או לא. פעמים רבות היה מצטרף ובורח תוך זמן קצר, כשזיהה מבטים משונים שמופנים כלפיו. 

כשדוד נכנס לקבוצה הילה ואני תהינו מה יהיה- מצד אחד לדוד יש מוטיבציה גבוהה מאד לשחק עם שאר הילדים, הוא גם אוהב מוזיקה וריקודים. מצד נוסף, דוד לא הצליח להבין עדיין כללי התנהגות וחוקים של משחקים. אי אפשר היה פשוט לספר לו מה מותר ומה אסור לעשות, ולצפות שהוא יפנים ויפעל בהתאם. החלטנו לצפות בו במפגש הראשון ולראות איזו עזרה תתאים לו. המפגש הראשון התקיים ודוד רקד יד ביד עם שאר הילדים, הילד זרח מאושר! סופסוף פעילות שאין מה להבין בה,  פשוט לתת יד, לעשות כמו כולם ולראות חיוכים (הלב שלי התפוצץ מרב שמחה). בשלב המשחק המשותף שיחקנו "כסאות מוזיקלים". דוד התבונן על ההתרחשות ולא הבין מה עליו לעשות, חיפש את הצעצוע הירוק שלו ועמד איתו בפינת החדר כשהוא צופה בילדים מרחוק. הילה ואני ידענו שהילד רוצה מאד, שהסברה והדגמה לא יעזרו במקרה הזו. לכן החלטנו במפגשים הבאים- ללוות אותו פיזית וכך ללמד אותו מה עליו לעשות. במפגש הבא, בזמן המשחק, הילה נצמדה אליו ונתנה לו יד. בכל פעם שהמוזיקה עצרה, עזרה לו לשבת כמו כולם ושיבחה אותו כשישב וחיכה. הוא לא ממש הבין שהוא חלק מהמשחק, מבחינתו יכול להיות שפשוט נהנה מהקרבה להילה והשבחים הרבים שמקבל. במפגשים שלאחר מכן, בהדרגה, הילה הפחיתה את העזרה שלה- מעזרה פיזית לשבת בזמן הנכון, להצבעה על הכסא וקרוב הגוף שלו לכוונו, להצבעה מרחוק על הכסא ללא מגע פיזי, להפניית מבט שלה לכוון הכסא ועוד…. (אני יכולה להמשיך עם הפירוט הזה עוד כמה שורות). לאורך התרגולים גרמנו לזה שדוד ינצח לפעמים, כדי שיזכה להיות במעמד בו כל חברי הקבוצה מוחאים לו כפיים ומריעים לו על כך שניצח. התהליך הזה לקח כחודשיים, בסיומם "קבלנו" ילד מאושר שמצליח לשחק משחק חברתי ביחד עם כולם!!! ההצלחה הזו היא אדירה מבחינת דוד, כי עד אותה נקודה- ניסו ללמד אותו להשתתף בעזרת הדגמות והסברים וכנראה שזה לא היה מספיק ברור בשבילו. 

אז נכון, "כסאות מוזיקלים" נחשב משחק פשוט- שלא דורש שפה או הבנה מורכבת של חוקיות. אבל לא לכולם זה כלכך פשוט, וגם למי שקשה להבין מגיע לשמוח ולהרגיש חלק מהקבוצה.

המקרה של דוד די נפוץ, יש עוד ילדים וילדות שחווים קשיים דומים. תשתפו עוד הורים שמחפשים קבוצה חברתית לילד\ה שלהם, נשארו לנו כמה מקומות פנויים. נשמח שתעבירו את הפוסט לאדם או קבוצה רלוונטים. הברושור מופיע בתגובה הראשונה.

גלית והילה.

#כישורים_חברתיים

#רצף

#על_הרצף

#צרכים_מיוחדים

#אוטיזם_חיפה

#קבוצה_טיפולית

#pdd

#autism